<h1>ספר היראה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת-שחרית, יאכל מיד. ויטול ידיו תחלה בהרבה מים, ולכל הפחות יטול מים רביעית הלוג. ויתן שלש פעמים מים על ידיו, וישפשפן היטב. ושלא [נ"א. וישפשפם היטב שלא וכו'] יהא דבר חוצץ כי כל החוצץ בטבילה, חוצץ בנטילת ידים. ויגביהן בנטילה [נ"א. ויגביהם אחר נטילה], שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים. וינגבן היטב כי כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. ויברך על נטילת ידים. וישב לאכול. ויברך על הלחם המוציא. ויתן רוח בין תבה לתבה.
<h2>דף ח.</h2>
ואם פגע דבר ערוה כגון אשה, בין יהודית בין ארמית, בין נשואה בין פנויה, בין גדולה בין קטנה, יעצום עיניו או יסבב לצד אחר, כדי שלא יראנה. וכן אמר החכם, אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין. וכן אם פגע חזיר וחזירה [נ"א, או כלב וכלבתא] או כל בהמה נזקקים זו לזו, אל יסתכל בהם.
<h2>דף כא:</h2>
אל תהי צדיק הרבה כגון אם ראית אשה ערומה טובעת בנהר אל תאמר אנוס ולא אראנה אלא תצילנה ותעצים עיניך ביותר שתוכל. וכיוצא בזה אם שמעת אדם אומר להכות חברו אל תאמר לא אגלה לו ואהיה רכיל כי אדרבה לא תעמוד על דם רעך, ואמור לו לפי יכולתך שלא בלשון רכילות הזהר מפלוני ואז את נפשך הצלת.
<h2>דף לט.</h2>
ובעודו בבית הכנסת, אל ידבר דבור חול עם אדם ואף לא בשעת קריאת התורה. ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים בלצון, יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר, איני מדבר, כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.
<h2>דף מב.</h2>
ומאד הזהר שלא תשקר אף בדברי הבאי כי חלול השם יש בדבר, ועולה ושקר לא תמצא בשפתיך אלא בדברים שמותר לשנותם מפני השלום, ובתלת מילי משנו רבנן בדבורייהו במסכתא בפוריא ובאושפיזא. ואל תחמוד להשתכר בשקר [אף לא שישקרו אחרים בשבילך] כי אז יצא שכרך בהפסדך, כי הוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה, כת שקרים כת חנפים כת לצים כת מספרי לשון הרע. ועוד כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל המשנה בדבורו כאלו עובד עבודה זרה כתיב הכא (בראשית כ"ז, י"ב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י', ט"ו) הבל המה מעשה תעתעים.
<h2>דף מו:</h2>
ואם יבואו אורחים לביתו יכניסם בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים להם פת לאכול, כי פעמים בא העני ולא אכל, והוא בוש לשאול. ויתן להם לחמו ומימיו את אשר יוכל בפנים מאירות. ואף אם בלבו עצב ודאגה ישחנה מלבו בפניהם וינחמם בדבריו ויהיה להם למשיב נפש. ואף אם יש לו מאה עבדים [או שפחות] יטרח הוא בעצמו ויעמוד עליהם. מי לנו גדול כאברהם אבינו ששימש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות ובני בית ואף על פי שנזדמנו לו כערביים, וכל מה שעשה להם על ידי עצמו שלם הקדוש ברוך הוא לבניו בכבודו ובעצמו. ואל יספר בפניהם כך וכך אירע לי קצת תלאותיו, כי דברים אלה שוברים [את] רוחם כמדומה להם כי בשבילם אומר כן וכמעט אין לו שכר בעמלו. ויכבדם כאדונים לו. וכן מצינו באברהם (בראשית י"ח, ג') שקראם אדונים, וגדולה הכנסתם יותר מקבלת פני שכינה. ובשעת האוכל יראה עצמו כמצטער על שאינו יכול להיטיב להם יותר, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח, י') ותפק לרעב נפשך, תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך. ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו, וגלגל הוא החוזר בעולם. ובצאתם ילוום, ויתן להם פת צדה לדרך כי על פת לחם יפשע גבר, כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהפרדו ממנו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמנים וחמשה נושאי אפוד בד. והענק יעניק להם מסת נדבת ידו.
